ומה לגבי דירוג האשראי?

רבות נאמר ונכתב על המחאה החברתית, השלכותיה, ודרכי הפעולה שיש לנקוט על מנת לא לעורר את השד שמבעיר אותה. במהלך חצי השנה האחרונה, מתגברות הטענות כלפיי קברניטי המשק הישראלי בדבר פריצת מסגרת התקציב, טיפול ביוקר המחיה הגובר והגדלה ככל האפשר של תחומי החברה והרווחה מצד המדינה, שיביאו להגברת היכולת לרכישת דיור וגביע גבינה.
ראוי לומר שיש לאותם שמבקשים ומאמינים בכך “על מה שיסמוכו”. מפני שאם נבחן את התהליכים מבחינה אינטואיטיבית, הרי שבהנחות מסוימות ובהתעלם מהמצב הסטטוטורי, גיאופוליטי, סולידרי-חברתי ומעמדי הקיים במדינה, ניתן לבודד את הזיקה העסקית כלכלית ולהתייחס למערכת היחסים בין מדינה לאזרחיה כאל מערכת יחסים בין מנהל השקעות ללקוחותיו.

האזרחים מחויבים להשקיע חלק ממשאביהם הן בכסף והן בזמן בנכס שנקרא “המדינה” שכן גיוס לצה”ל או תשלום מיסים הינם חלק אינטגראלי מחיינו במדינה האהובה, (טוב לפחות של רובנו – אני מקווה!) ובעבור זאת הם מצפים לקבל חזרה תשואות עתידיות אשר מגולמות בדמות תשתיות, חינוך, רווחה, סובסידיות שונות ועוד. אולם כשמגיע הרגע בו הציבור חש שהתשואות כבר אינן אטרקטיביות כל כך, הוא מתחיל להלין ולבקש ממנהל ההשקעות שלו שישנה את סדרי עדיפויותיו וישיג תשואות גבוהות יותר עבורו. באם ננתח זאת בעומק פסיכולוגי, ניווכח שפחות קשה לציבור המצב דה פאקטו, קרי קושי בקניית דירה וגביע גבינה, הרי בכל זאת רובנו כן משיגים את הצרכים שלנו, אנו מחייכים, מסופקים, מאושרים אוכלים טוב, ישנים ואוהבים. אם כן, דעתי היא שקשה יותר לציבור להבין את עצם התופעה הזו, הכיצד אנשים עובדים בעלי מקצועות מן השורה הראשונה- מתקשים להשיג ולו את הצרכים המינימאליים ביותר. הרי כולנו חונכנו על בסיס הנוסחא המבטיחה שהיא: תלמד – תצטיין – תרכוש מקצוע טוב – תרוויח הרבה כסף- תשבע כל טוב ונחת. ולפתע הנוסחא לא עובדת בצורה המושלמת ביותר…

סיבות רבות רלוונטיות להסבר מדוע הנוסחא כבר לא עובדת בצורה חלקה, (ומי שירצה לקבל הסבר מקיף יותר מוזמן להתקשר ל-0526259199) ובכל זאת, בשלב זה ארצה להתרכז בסיבה אחת חשובה מאוד, שיש בה משום קשר ישיר למדיניות הכלכלית המותווית ולמנהיגיה, הלא היא דירוג האשראי.
דירוג האשראי למעשה, הוא ציון קרדינאלי כלשהו שניתן לחברות ולמדינות. לכאורה, דבר פשוט לחלוטין, בסך הכול מדד שמדרג בפועל את יכולת פירעון הלוואותיהן של מדינות וחברות. אך הנקודה החשובה היא ההשלכות וההשפעות שיש לדירוג אשראי כזה בכלל ולעצם שינוי הדירוג מצד חברות הדירוג השונות בפרט.
שלוש החברות המשפיעות ביותר בתחום דירוג האשראי הן: פיץ’, מודיס וסטנדרד אנד פורס.

את הסיבה לשאלה מדוע הדירוג שהן מקנות הוא כל כך חשוב עד כדי שהפכו להיות קובעי המדיניות הכלכלית – חברתית בעקיפין לצד ממשלות, אנסה להסביר בשלב הבא.
ככלל, חברות דירוג האשראי מדרגות את המדינות השונות על בסיס ניתוחים כלכליים, ההון העצמי, רמת ההתחייבויות, גובה החוב, מגמת הצמיחה, ההכנסות הצפויות, היציבות הפיסקאלית ועוד מספר רב של בדיקות אשר יש בהן משום הצבעה על רמת החוסן הכלכלי של מדינה באשר היא. בעקיפין, ניתן להסיק שמדינה אשר שרויה בחוסר ודאות גיאופוליטי, על אף משמעת פיסקאלית גבוהה – עשויה למצוא עצמה מדורגת נמוך יותר מאחותה התאומה מבחינה כלכלית, וזאת מתוקף ההשפעות הכלכליות השליליות העלולות לנבוע מהידרדרות במצב גיאופוליטי זה. באופן דומה, מדינה אשר רעידות אדמה פוקדות אותה בתכיפות גבוהה, עלולה לאבד דירוג מהר יותר ממדינה שסיכון זה אינו מצוי בה – שוב, מההפסד הכלכלי שיש להשפעה כזו.

כמשתמע, כל אירוע מתמשך שעלול להשפיע על היציבות הכלכלית של מדינה מסוימת, בין בעקיפין, בין במישרין יביא לתגובה מצד חברות דירוג האשראי.
לאותה הפעולה יש השפעות כלכליות כספיות ישירות, משום שעצם הורדת דירוג האשראי למדינה מסוימת, כמוהו כאיתות למשקיעים שרמת הסיכון של המדינה עלתה, ומכאן, באם משקיעים ירצו להלוות כספים למדינה (מכירת אגרות חוב מצד המדינה), אזי, הם ידרשו פיצוי גבוה יותר, קרי, ריבית גבוהה יותר.
גובה הריבית משפיע מאוד על רמת החיים של אזרחי אותה מדינה, משום שהוא משולם כאחוז מהתמ”ג. לצורך העניין, תשלומי הריבית בשנת 2011 היו כ-4.5% מסך התוצר, 37 מיליארד ₪ (37,000,000,000 ₪). בכדי להבין את המימדים של סכום זה ביחס לתועלת שניתן להפיק ממנו, נביט על הדו”ח השמן של הועדה לשינוי חברתי כלכלי (דו”ח ועדת טרכטנברג), שבכדי ליישם את כולו נדרש סכום של כ-12 מיליארד ₪ בשנה למשך 5 שנים בסך הכל.
ניתן אף להביט אל שכנינו היוונים מעבר לים התיכון ולהיווכח שדירוג אשראי נמוך המושפע באופן מאוד מובהק מרמת החוב הלאומי עלול להביא למיני-אנדרלמוסיה, שכן מעבר להתנהלות הפיסקאלית הכושלת של יוון, היא בעלת חוב עצום למשקיעים פנימיים וחיצוניים, וספק אם בכלל תצליח לעמוד בהחזר שלו.
במקביל, כשמסתכלים על לווה כספים גדול במשק (טייקון) אשר לא מצליח להחזיר באופן מלא את החוב שהוא גייס ממשקיעים ונזקק ל”תספורת”, ספק אם בעתיד הקרוב הוא יצליח לגייס שוב כספים, וזו בדיוק תמורה של דירוג אשראי.

יתרה מכך, מתן ריבית גבוהה יותר מצד המדינה – משפיע בצורה ישירה על גובה הריבית במשק שיקבלו המשקיעים בסקטור העסקי מהמלווים השונים. לפי הנוסחה הבסיסית במימון בבדיקת ערך נוכחי, ידוע שריבית גבוהה יותר מקטינה את כדאיות ההשקעה בפרויקטים, מה שמביא להקטנה בהשקעות, האטה בצמיחה ואבטלה גבוהה יותר.
בראייה משקית, יש ערך ומעמד חשוב מאוד לסקטור העסקי אשר מהווה את הקטר המוביל בדרך לצמיחה מוגברת, מכיוון שרוב ההשקעות מבוצעות על ידו, וככל שאלו יוגברו – יגדל הצורך בעובדים חדשים, מה שיקטין את האבטלה ורמת החיים תעלה, שכן התמ”ג לנפש גדל, בזכות אותן השקעות. בנוסף לכך צמיחה מעין זו, תשפר את שיעור החיסכון הלאומי ביחס לתוצר ותהווה מקור למימון ההשקעות.

מעבר להשפעת דירוג האשראי על שיקולי הסקטור העסקי מתוך אותה מדינה, כאשר אותו דירוג במגמת עלייה, מקור נוסף למימון הצריכה או ההשקעות יגיע מצד המשקיעים הזרים, שכן אלה רואים פוטנציאל באותו נכס הקרוי “מדינה”, ומוכנים להזרים אליה כספים במסגרת האמון בה.

בעולם בו חברות דירוג האשראי אינן מהססות לגזור את דינן של חברות ומדינות, בעולם בו כל סוג של מידע נגיש כל כך ולו למשקיע הקטן ביותר ובעולם בו שווקי ההון התנודתיים משוכללים מאוד, ומשפיעים ישירות על המצב הפיננסי ועל נכסי הציבור, יש למדינות גורם נוסף במשוואה הכלכלית המורכבת – מסובכת להתחשב בו, בזמן התוויית המדיניות הכלכלית בה הן נוקטות. דירוג אשראי הוא גורם אכזרי בעל משקל לא מבוטל באותה משוואה, שלעתים קשה מאוד לבטל את השפעתו אף בטווח של שנים מספר.
גילוי נאות- דעותיי והשקפותיי הכלכליות – חברתיות – מדיניות, הינן מוטות שוק חופשי ובלבד שמכילות את האיזונים של יעילות, הוגנות ורווחה חברתית.

מאת: עומרי שבי, B.A. בכלכלה ומימון